פרסומת
דלג

עולם אחר במרחק פסיעה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 17/9/2018 08:47 ● מה נשמע 566
במשך שנים היה קיבוץ נאות סמדר אפוף מסתורין ● למעט הפונדק שהציג לראווה את תוצרתו של הישוב, והסיורים המודרכים בתיאום מראש, כל מה שהתרחש מאחורי השער היה ונשאר בין כותלי הקיבוץ ● רגע לפני שיציינו 30 שנה להולדת הקיבוץ כבר מותר לגלות למה לקח להם כל כך הרבה זמן להיפתח, למה הם מעבירים את ארוחות הבוקר בשתיקה, מה עומד מאחורי האג'נדה שלהם, ומי אחראי על הקסם האמנותי שבבית האמנויות? ● וכן, אתם בהחלט מוזמנים לבקר
עולם אחר במרחק פסיעה
בית האומנויות נחשף

 זה כבר שנים שבנסיעותינו צפונה, דרך כביש אילת- מצפה רמון, אנו חולפים על פני המגדל הצבעוני והמסקרן שנשקף מקיבוץ נאות סמדר. אם אתם לא מאלה שהיו סקרנים מספיק כדי להירשם לסיורים מודרכים המתואמים מראש עם הקיבוץ, סביר להניח שכל מה שידעתם על נאות סמדר הוא מה שראיתם בפונדק שבצומת שיזפון- מזנון אורגני צמחוני, המציע מבחר מעדנים ועבודות אמנות תוצרת בית.
מזה כעשור שענף התיירות כאן זוכה לעדנה, כשבמרכז הסיור המאורגן עד כה עמד איך לא, בית האמנויות. אוטוטו יציין הקיבוץ אפוף המיסתורין המשתייך למועצה האזורית חבל אילות 30 שנות קיום, ורק בשנים האחרונות נפתחו חבריו לחוץ וביקשו לחזק את יחסיהם עם השכנים האילתים, ולאפשר להם להכיר מקרוב את הקסם החבוי מאחורי שערי המקום המיוחד הזה. בראש ובראשונה הם מבקשים לחשוף את בית האמנויות עליו עבדו בשקדנות במשך 15 שנה, ושנשאר עד לשנים האחרונות מוסתר מעיני כל, את גני בית האמנויות המרהיבים בצבעוניותם, לצד בריכות המים הייחודיות (לפחות בחלקם תוכלו לבקר), כמו גם ביקור ביקב האורגני המיוחד, תוכלו להציץ על דיר העיזים המפורסם, זה המנפיק מדי שנה את הגבינות, היוגורטים והגלידות הערבות לחיך שתוצרתם המשובחת ידועה כבר בכל הארץ. ואם עד היום לא מצאתם זמן לעשות את זה באמצע השבוע, כדאי שתרשמו לפניכם כי במסגרת הפתיחות החדשה, המקום פתוח גם בשבתות, הקיבוץ כמו גם הפונדק ועדיין לא דיברנו על חג סוכות. פשוט תתניעו ותגיעו, החוויה מומלצת.

 

 

לחזות בפלא מקרוב


בית האמנויות, כפי שהוא נקרא על ידי חברי הקיבוץ, הוא גולת הכותרת של הסיור בקיבוץ נאות סמדר. ואם טעיתם לחשוב שכל מי שמתגורר כאן הוא אמן בלב ובנפש, כדאי שתדעו שמתוך אנשי המקום רק 10 הם אמנים שעושים את זה בסדנאות בבית האמנויות. המבנה המיוחד נבנה ותוכנן על ידי אנשי המקום שהשתקעו בקיבוץ לפני עשרות שנים. כל תבליט וכל פסיפס שמונח שם עבר תהליך של הבשלה רעיונית וחזון שביחד הושלם למחזה מרהיב וייחודי בארץ כולה. המגדל הדקורטיבי משמש למעשה כמגדל צינון, ונבנה תוך כדי חשיבה אקולוגית לשמה. בחצר פזורים תבליטים של חיות מיציקות של בטון צבעוני והיצירתיות נוטפת מכל פינה. חבורת האמנים בקיבוץ, שניהלו את הפרויקט, עבדו עליו לאט וביסודיות עם המון השראה מהסביבה הרגועה בה הם חיים. למעשה, הסביבה כל כך רגועה, עד שלקח להם 15 שנה לסיים לבנות אותו, כי אף אחד כאן לא ממש ממהר. בנאות סמדר כמו בנאות סמדר, הזמן לא משחק תפקיד בהתחשב בעובדה לפיה הם משתדלים לחיות- שלכל דבר יש את משך התהליך שלו. להתבוננות וללמידה המשותפת, תפקיד חשוב כאן בכל עשייה.
“הסיורים לבית האומנויות הם לא דבר חדש", מספרת ענת שאול, חברה ותיקה בנאות סמדר וממקימי הקיבוץ. "היה יוצא סיור פעם ביום בשעה 12:00 עם אחד מחברי הקיבוץ, השייכים לצוות התיירות. בחודשים האחרונים פתחנו את האפשרות לסיור רגלי עצמאי. בית האמנויות נבנה מלכתחילה כדי לארח אנשים. הוא בנוי להיות אתר תיירות ולא צעצוע שבנינו לעצמנו, אלא שבשנים הראשונות זה עוד לא היה בטיחותי מספיק כדי לפתוח את זה למבקרים וגם היינו צריכים את הזמן שלנו כדי להבין מי אנחנו. הרי לא באנו לכאן כדי להקים עוד קיבוץ, אנחנו קבוצה של אנשים שהתקבצה בירושלים סביב הרצון ללמוד ביחד ושהלימוד ייעשה תוך כדי חיי היומיום. לימוד של התבוננות פנימית מודעת דרך עשייה משותפת. מבחינתנו כל העשייה והחיים ביחד הם בעצם השדה ללימוד. לפני שהגענו לפה היינו חבורה של אנשים שהכירו רק במפגשים מאורגנים, בחגים וכדומה, אבל אף פעם לא חיינו ביחד וחלקנו פרנסה ביחד. נדרשה לנו תקופת גיבוש כדי לבנות את המקום ואת עצמנו. זה לא מתאים להיפתח ולדבר על עצמך, כשאתה עדיין לא מבין מי אתה בכלל", היא מסבירה את האני מאמין.

 

10 אומנים עושים את זה בסדנאות

 

“בנוסף לזאת, ראינו שבתקופה האחרונה היה לנו כבר קושי למצוא מדריכים זמינים לסיורים המודרכים והבנו שאנשים גם רוצים להסתכל וליהנות בזמן שלהם. משיחות שהיו לנו עם מבקרים, ביניהם גם תושבי אילת, הבנו שאם אנחנו רוצים שאנשים יבואו, אנחנו צריכים לפתוח בשבת. עד עכשיו לא היינו עובדים בכלל בשבת. גם בפונדק אנחנו לא מכינים אוכל בשבת, רק מוכרים דברים שהם כבר מוכנים. לרוב האנשים קשה מן הסתם להגיע לסיורים בימי חול, כך שאף אחד מהצדדים לא נהנה מהסידור הזה. אנחנו בנאות סמדר נהנים מההטבות שיש לעיר אילת להציע לנו, כך שזה רק הדדי מבחינתנו, לאפשר לאילתים להגיע אלינו בזמנם הפנוי, ואנחנו בהחלט רוצים לחזק את יחסי השכנות. כמובן שכמו בכל קיבוץ ובכל עסק גם הענפים שלנו אמורים להכניס כסף. בבית האמניות נבנתה גלריה המציגה למכירה את כל עבודות האמנות הרבות שהאמנים בקיבוץ מייצרים, ואלו בהחלט יכולות לשמש כמתנות ייחודיות שאפשר לקנות על הדרך. חשוב לנו הדיאלוג עם האילתים. שיכירו אותנו ושיכירו אותנו גם לאורחים שלהם".

 

דברים שרואים משם


למרות הדיבורים על פתיחות לכלל, מסלול הסיור עדיין מוגדר ולא עובר בתוך הקיבוץ. אנחנו עדיין לא אוהבים שאנשים ישוטטו לנו בקיבוץ ואנחנו מקווים שהם גם יכבדו את פרטיותנו ולא ישוטטו שם", מסבירה שאול.
הסיור בגני בית האמנויות מתחיל מיד אחרי שמחנים את הרכב ברחבת החניה. הגנים מובילים אל בית האמנויות ואל חנות המזכרות שמציגה עבודות יד של אמני המקום, החל מכלי קרמיקה, אהילי ניר, מנורות פורצלן, תכשיטים, יודאיקה מעץ ומתכת, צעיפי משי מצוירים ביד וכו'. בחנות משלמים דמי כניסה, ושם אפשר להתעדכן על המשך הסיור החופשי או לתאם סיור מודרך.
בית האמנויות מוקף בגנים עם בריכות מים משולבות בתוכם. בדרך תראו את שעון השמש- במה עגולה עם ציורים ומספרים, שכשעומדים בנקודה מסוימת, הצל שלך מראה את השעה- אפשר לשאול בחנות איך זה עובד. משם ממשיכים לכיוון היקב ובדרך חולפים על פני הדיר ורואים את העיזים מהגדר. היקב נמצא ממש בתוך גן. גם שם יש הסבר על היין, טעימות ומכירות. משם חוזרים לחניה. מומלץ מאוד להמשיך לפונדק- שזו בעצם החנות של כל המוצרים האורגנים שמייצרים פה והתוצרת הסופית של הסיור. 

 

בנאות סמדר הזמן לא משחק תפקיד

 

היו שמועות על גורו בקיבוץ אני אומרת ותוהה האם יש אמת מאחורי השמועות ההן?
“היה פה את יוסף ספרא, הוא היה המשוגע לדבר באפשרות של ללמוד ולהתבונן. הוא היה טיפוס של מנהיג ובעל החזון לעזוב את העיר ולהקים ישוב. הוא הסב את תשומת ליבנו לנטייה להישען על מומחים וסמכויות", מספרת ענת שאול, "בפועל הוא היה בעצם אנטי גורו. ניסינו ללמוד לעשות דרך העשייה ולא דרך מומחים.
יש בינינו כעשרה אמנים, אבל רצינו לעשות מבנה משותף גדול ונראה לנו שלבנות מבנה משותף וגדול יהיה ראוי. חלקם מהאנשים שעסקו בבניית המבנה מפוזרים היום בענפים השונים בקיבוץ. יש פה המון עשיות מכל מיני סוגים. אלה שעובדים באמנויות הם מעטים. בית האמנויות נבנה על ידי כל אנשי המקום במשך 15 שנה. היה את הגרעין של המתכננים, לא אדריכלים, אלא אמנים עם רקע עיצובי. הגישה היא כן להיעזר בידע המקצועי, אבל בסופו של דבר ביישום ניסינו להיות נועזים ולעשות הרבה מהחלום שלנו. הרבה מהדברים שרצינו, המומחים דווקא טענו שלא, כמו למשל גידול כרם יין וחלק מהגידולים שמצליחים פה, למרות שהם לא קלאסיים לתנאי מדבר.
בבניה השתתפו כל אנשי הקהילה והיה גרעין של בנאים שהיו קבלני שיפוצים שהובילו את העבודה
זה מקום שנבנה עם כוונה של לעשות ביחד. לא היה חיפזון לסיים מהר. נתנו לזה להתפתח יחד איתנו ועיצבנו אותו תוך כדי הבניה, והתוצאה היא משהו מאוד פראי ויוצא דופן. המטרה שלנו היא שישאלו את השאלות, ויפתחו שאלות שקשורות לחיים שלנו. מצד אחד אנחנו לא מיסיונרים, מצד שני שיבואו אנשים וילמדו יחד איתנו. יש הרבה סדנאות וסמינרים פתוחים כמו סדנת אמנויות. עבודה בבוקר והשתתפות בעשייה של הענפים השונים במשך השבוע. יש סמינרים של חבר'ה צעירים לחמישה חודשים, שבאים ללמוד בניה אקולוגית וחקלאות אורגנית. הדיאלוג עם אנשים בהחלט מעניין אותנו".
להתבונן על היום בשקט

 

לראות את שלבי הכנת היין מקרוב

 

יפה שתיקה


בנאות סמדר פותחים את הבוקר בישיבה שקטה של רבע שעה בחדר אוכל. כל אחד עם כוס הקפה שלו. לא משהו טקסי, ובכל זאת, פותחים את הבוקר בשקט. "אפשר להתבונן על היום וליהנות ממנו", מסבירה ענת. ואם תהיתם איך זה מצליח עם הילדים, ענת מסבירה שהילדים נמצאים בבתי הילדים בזמן הארוחות. כאן אוכלים בשקט. נקודה. 
זה לא מנזר השתקנים, אבל שיחות של ממש לא מתנהלות בזמן האוכל. זה גם מאוד מקל, כי אתה לא צריך לנהל עניינים בזמן האוכל. תארי לעצמך שהגזבר מנסה לאכול ארוחת בוקר, וכל רגע מפריעים לו עם שאלות. אין שיחות. אחר כך בחוץ, יושבים בדשא ומפטפטים. בסמינרים יש בדרך כלל הליכות שקטות של הליכה במדבר. כשמסיימים, מתכנסים סביב מדורה במדבר ומשוחחים קצת על דברים שעלו במהלך ההליכה השקטה. תמיד יש אנשים מאיתנו שמובילים את זה. בסוכות אנחנו עושים אירוע יוצא דופן- נפגשים בקבוצות קטנות ומחדשים חברויות. פותחים שאלות שקשורות בהתבוננות על מצבו של האדם, כל אחד בזווית אישית וכולם ביחד".
ועוד על הלכות המקום- פעם בכמה שנים, הם מחליפים את בית המגורים. יוצאים מהבית, עושים מבצע גדול של שיפוץ, צביעה ושדרוג, ואז כל אחד מקבל בית אחר בהתאם לצרכים שלו. צעד חיובי ביותר שמאפשר להתרענן, להחליף נוף ועל הדרך לזרוק את המיותר. גם ההישארות כאן היא לא לנצח, עובדה, 50 מהמקימים כבר עזבו ובמרוצת השנים עדיין עוזבים. "זה בסדר", אומרת ענת, "אנחנו לא עושים רגשי אשמה למי שבוחר בזה, אנחנו מבינים שאנשים רוצים להמשיך הלאה. במקביל יש כל הזמן אנשים חדשים שמגיעים".

 

חנות למכירת תוצרת המקומית


תנאי הקבלה מחמירים?
"קודם כל מגיעים לכאן על תקן מתנדבים, ואם החיים כאן נמצאו כמעניינים למתנדבים, הם יכולים להגיע למצב של מועמדים לחברות. לא כולם מגלים שקל לחיות עם כל כך הרבה אנשים מסביב, וגם העניין המרכזי שלך- ההתבוננות, חייב לעניין את המועמד, כי זו השורה התחתונה של מה שאנחנו עושים כאן. 
בשנים האחרונות פתחו כאן גם בית ספר יסודי מטעם משרד החינוך, בתנאים מאוד רכים. יש לנו בבית הספר הרבה אמנות, דרמה, ציור ותנועה, ומצטרפים לעולם המבוגרים. זה בית ספר שארוג בתוך החיים שלנו. היום אנחנו מקבלים גם ילדים מהישובים 'שחרות' ו'עובדה' כבר מגיל הגן. בית הספר גדל יחד איתנו והיום כבר יש לנו כאן עד כיתה ח', עם מורים שלנו ומחנכים וגננות.
בתחילת הדרך הילדים סגורים בחברה אחת. מכיתה ד' כשהם מתחילים להרגיש שהם רוצים להכיר ילדים אחרים, הם יוצאים לחוגים, ומכירים ילדים בני גילם. בשנה הראשונה הם לומדים את המערכת, ואחר כך הם כבר 'על הסוס', ובגלל שהם כל כך מחונכים להקדיש תשומת לב לאחרים, הילדים שלנו מאוד אהובים". 
רוצים להציץ על הקיבוץ רגע לפני הביקור?


 אתם מוזמנים להיכנס ל- visit@neot-semadar.com

כמה זה יעלה לנו?
25 ש”ח (מגיל 12). צלצלו משער הקיבוץ- 054-9798966
הסיור עצמאי ללא מדריך במסלול בית האמנויות והיקב.
 לתיאום סיור מודרך- 054-9798957

מתי פתוח? בין השעות 10:00-13:00 בערב סוכות 23/9.
חול המועד 25-28/9   חג שני- 30/9


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש