פרסומת
דלג

נוגעת בשמיים

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 12/12/2018 12:56 ● מה נשמע 578
כשהחברות שלה שיחקו בבובות, ספיר אטיאס שיחקה במטוסים ● אם תשאלו אותה מה היא הכי אוהבת בנסיעה לחו"ל היא תאמר לכם בלי להתבלבל -"את הטיסות" ● מה שבטוח, אם תראו את ספיר ברחוב, לא בטוח שתדמיינו איזה חלום היא מגשימה בימים אלו ממש ● ואולי, רק אולי כשאתם שומעים בשמיים את מטוס הססנה הקטן של 'סקיי דייב אילת' זו היא שמטיסה אותו בטיסת סולו מעל שמי אילת
נוגעת בשמיים

“ברגע שאני עולה למטוס ואני יודעת שאני לבד, אני בריכוז מוחלט. אני חושבת שזו רמת הריכוז הכי גבוהה אליה הגעתי אי פעם. כשאני מקבלת ממגדל הפיקוח את אישור הטיסה, זה מתחיל. האדרנלין עולה לשיא ולא משנה כמה אני מתרגשת, אני מרגישה שאני בשליטה מלאה על המטוס. אני מרגישה שאני זה המטוס, כי אני שולטת בו ולא הוא בי", במילים אלו מתארת ספיר אטיאס, צעירה טובה אילת את התחושה שלה לבדה בתא הטייס, כשהיא עולה לטיסת סולו- במילים אחרות כשהיא מטיסה לבדה את מטוס הססנה הקטן מעל שמי אילת, במסגרת לימודי התעופה שלה.
אין לחץ? אני תוהה ומתבוננת בצעירה השברירית משהו בהערצה וספיר מבהירה: "אין כל כך זמן ללחץ במיוחד בשלבים הראשונים כשאת בשיא הריכוז והאדרנלין. אני לא חושבת הרבה, הופכת למעין מכונה מפוקסת. רק כשאני נוחתת זה מכה בי. פתאום אני מעכלת מה עשיתי ומבינה באיזו רמת ריכוז הייתי. רגע אחרי אני כבר רוצה שוב".

 

"כל נושא התעופה הוא לגמרי לא מגדרי. לא אמור להיות כאן הבדל בין נשים לגברים". ספיר אטיאס

 

מה כבר יכול להשתבש?
נעים להכיר, ספיר אטיאס, רק בת 21 וכבר כובשת את השמיים במה שהיא מגדירה תחילתה של הגשמה עצמית, שכן אם תשאלו את ספיר היא מכוונת רחוק, או לייתר דיוק גבוה בהרבה.
היא נולדה והתחנכה באילת, בוגרת בית הספר 'גולדווטר', סיימה את השירות הלאומי והחליטה לצאת למסע ההגשמה העצמי שלה, ולא, המסע הזה לא כלל טיפוס על הרים וכיבוש יעדים בחו"ל, אלא היה מאז ומתמיד קשור לטיס. "תמיד אהבתי את כל נושא התעופה", היא מודה. לאורך השנים זה היה חלום חבוי שדיי השתקתי, עד שהגיע הרגע הנכון. תמיד התלהבתי ממטוסים, במיוחד כשאת גדלה בעיר כמו אילת, כששדה התעופה ממוקם לך באמצע החיים ואת רואה מולך את כל הנחיתות וההמראות. זה תמיד עשה לי משהו, עורר בי את הלהט". עוד לפני שחשבה על טיס, היה לספיר ברור שהעבודה שלה חייבת להיות קשורה לתחום. היא עזבה לשנה וחצי את אילת לטובת עבודה כדיילת קרקע בנתב"ג אלא שאז, כשחלום הטיס התפרץ אצלה, היא חזרה הביתה, להיות קרובה למרכז העניינים שממוקם, איך לא, באילת. כאן בבית הספר לטייס 'סקיי דייב' שבניצוחו של רוי ריטר היא מצאה את הגשמת החלום. עובדת כדיילת אוויר של חברת 'ארקיע', "הכי קרוב למטוסים שאפשר", היא מזכירה בחיוך, ונכון לעכשיו, פעמיים בשבוע היא מממשת את הפנטזיה הגדולה ולומדת טייס. משלבת בין לימודי התיאוריה ללימודים המעשיים כי ככה לטעמה זה עובד הכי טוב. אם לא די בקשר הזה שלה לטיס, הרי שגם אחיה וגיסתה עובדים בשדה על תקן ראשי צוות ביטחון. "אנחנו משפחה מאוד תעופתית", היא צוחקת.
ואת באמת לא חוששת, אפילו לא לרגע, אני מנסה להוציא מספיר ולו הודאה קצרה. אבל ספיר רק מסתכלת עלי בחיוך מבין ומנסה להסביר לי את מה שאני ככל הנראה לא אבין לעולם: "מי שבאמת אוהב את התחום לא מפחד מזה כי זה הלהט. ההיפך הוא הנכון אצלי. לא זו בלבד שאני לא מפחדת, אני לגמרי מכורה. זה פרץ של אדרנלין שברגע שאת מסיימת את רוצה מיד עוד. להבדיל אלפי הבדלות", היא מנסה להסביר לי את גודל ההתמכרות שלה לטיסה, "אף פעם לא יכולתי להבין אנשים מעשנים שלא יכולים בלי זה. אף פעם לא הצלחתי להבין את ההתמכרות הזו שלהם. ברגע שהתחלתי לטוס, הבנתי לראשונה בחיי מה זו התמכרות בכלל. זה לרגע לא מפחיד במיוחד אחרי שאת לומדת את התיאוריה ומבינה מה בדיוק עומד מאחורי המכשירים, מבינה את הפיזיקה, איך מטוס טס ואת מבינה עד כמה העניין פשוט ולא מפחיד".
ואם עדיין לא הבנתם אז כן, החיצוניות השברירית של ספיר מטעה. היא בדיוק הדוגמה ל"אל תסתכלו על הקנקן...", שכן כלפי חוץ היא מטופחת, עדינה וגנדרנית, אבל כל אלו לא מפריעים לה לגמרי להיות תעוזתנית, זורמת עם הרפתקאות, אחת שהמוטו שלה הוא- "מה כבר יכול להשתבש".

 

אף פעם לא יכולתי להבין אנשים מעשנים שלא יכולים בלי זה. אף פעם לא הצלחתי להבין את ההתמכרות הזו שלהם. ברגע שהתחלתי לטוס, הבנתי לראשונה בחיי מה זו התמכרות בכלל. זה לרגע לא מפחיד במיוחד אחרי שאת לומדת את התיאוריה ומבינה מה בדיוק עומד מאחורי המכשירים, מבינה את הפיזיקה, איך מטוס טס ואת מבינה עד כמה העניין פשוט ולא מפחיד

 

קאוצ'ינג לחיים


גם העלות של החלום שלה לא הרתיעה אותה, "אחרי הכל זה לא משהו שאת עושה מעכשיו לעכשיו. זה בדרך כלל משהו מתוכנן מראש וגם לקטע הכספי נערכים מבעוד מועד", היא מבהירה וממהרת לציין, "העלות זה לגמרי לא משהו בשמיים אלא לגמרי בר השגה, מעבר לזה שיש פריסת תשלומים נוחה. בואי נאמר שאם יש מישהו שזה באמת החלום שלו, לא העלות של הלימודים ישברו אותו", היא אומרת נחרצות.
וכמה זמן לוקח להוציא את רישיון הטיס? אני תוהה
"המינימום זה שלושה חודשים, אבל בגדול זה תלוי בחניך עד כמה הוא מושך את זה". היא עצמה בעיצומו של התהליך. "עשיתי כבר סולו ראשון ומאז טסתי כבר עוד שני סולואים", מעדכנת ספיר, וכשהיא אומרת 'סולו' היא לגמרי מתכוונת לזה שהטיסה כבר את המטוס לגמרי לבדה מעל שמי אילת. "בסך הכל צריך לצבור 10 שעות סולו, מתוכן 5 שעות ניווט כשטיסת הסיכום היא טיסת ניווט עד לראש פינה. טיסה של כשש שעות עם נחיתה במצדה. בטיסה הזו את מתפעלת הכל לבד וזה יקרה ברגע שאסיים את כל התיאוריה וזה מן הסתם עוד יקרה מהר...אני חושבת שתוך חודשיים וחצי", היא אומרת ושולחת מבט מלא תקווה אל המדריך שלה, רוי ריטר, שליווה אותה לראיון על תקן המחזק הלאומי.
"את שואלת אותי?", תוהה רוי ומזכיר לה- "את זו שמחליטה וקובעת את הקצב".

 

“מתוך המתעניינים אצלי יש 90 אחוז גברים ורק כ- 10 אחוז לאשה יש סיכוי של פי 3 להתקבל לחברת תעופה. עם רוי ריטר (ימני)


חל בך איזה שינוי מאז שהתחלת ללמוד טיס?
רוי מקדים ועונה: "הדבר המיוחד אצל ספיר שהיא באה בתור ילדה וכשהיא במטוס היא אשה. היא חדה כמו תער". וספיר מסכימה: "צורת החשיבה שלי השתנתה לגמרי. היום אני שמה לב לדברים מסביבי בצורה אחרת. ההסתכלות שלי על דברים גם מחוץ לטיסה, הפכה היום לרצינית יותר. כשרק התחלתי ללמוד לתיאוריה לא הייתי בריכוז מלא כמו זה שאני מסוגלת להגיע אליו היום. היום אני גם מקשיבה יותר לעצות", היא אומרת בחיוך ושולחת חיוך לרוי שממהר לאשר. "יוצא לפעמים שאני לומדת שש שעות ברצף ולא שמה בכלל לב כמה זמן עבר. פתאום אני קולטת שבכלל לא אכלתי".
רוי: "מי שבא לעשות קורס טייס זה לא רק להיות טייס, זה קורס קואצ'ינג לחיים. הם גדלים ומתפתחים לי מול העיניים. בשיעורים הראשונים היא בקושי דיברה, לא הרגשתי אותה בכלל ...בשיעורים האחרונים היא התחילה לדבר ואפילו אמרה "היה כייף"...הוא מפרגן בחיוך.
הלם? אני תוהה וספיר מסבירה: "לא הלם. הייתי סגורה".

 

אהבה בשחקים


השלב המרגש ביותר בקורס הטייס הפרטי ובכלל הוא שלב הסולו. היום בו הטייס הצעיר מקבל לידיו את ההגה ואת הפיקוד על המטוס אותו הוא מטיס לראשונה בכוחות עצמו וכשרק הוא נמצא במטוס. אצל ספיר השלב הזה לו היא כל כך חיכתה הגיע לאחרונה בהפתעה. "חשבתי שאני מגיעה למבחן התאמה אבל איך שסיימנו אותו זה קרה".
רוי: "הבודק יצא עם ספיר לשטח, ראה שהיא מוכנה והחלטנו שלא צריך לחכות עוד".
ספיר: "ברגע שנחתתי בשדה עם בנצי, הבודק, הוא שאל אותי איך אני מרגישה ואם אני חושבת שאני כבר מוכנה לסולו. אמרתי לו שאני מרגישה מצויין ומוכנה והוא פשוט אמר לי- טוב אז עכשיו אני אצא מהמטוס ואת תצאי לסולו ואני כזה... אה... טוב... אוקי"...היא מספרת בחיוך גדול.
רוי: "ואני רצתי לארגן שני דליי מים לאחרי הטיסה כי הנוהג הוא שאחרי סולו ראשון שופכים מים על הטייס".

בקטע כזה מפתיע, הלב לא נופל לתחתונים?
ספיר: "אני חושבת שזו הדרך הכי טובה. פשוט לזרוק למים העמוקים. הייתי בהלם, אני מודה, לא ציפיתי לזה. התרגשתי מאוד כי חיכיתי לזה מאוד. 5 דקות ההמתנה שלי לבד במטוס עד שיתפנה נתיב טיסה ואקבל את האישור ממגדל הפיקוח נראו ארוכות מאוד, אפילו פתחתי את החלון, כדי שיהיה לי אוויר. כשקיבלתי את ההוראה "להתיישר עם המטוס, הבנתי נשזהו זה קורה".


מה עובר בראש?
"ברור לך שזה חייב להיות מושלם. אני אומרת לעצמי בראש- ברור לך שזה רגיל, עשית את זה כבר הרבה פעמים רק שהיה לידך מדריך. ואת פשוט עושה את מה שאת יודעת. אני חושבת שזו הייתה הקפה מוצלחת. 12 דקות שלך לגמרי לבד בשמיים. הנחיתה לדעתי הייתה הכי טובה שהייתה לי או לפחות שככה הרגשתי מרוב התרגשות", היא צוחקת. "ואז ברגע שאחרי, את מבינה שהטסת לגמרי לבד את המטוס. והדבר הבא שאת רוצה, זה לעשות את זה שוב. ממכר כבר אמרנו?".

באיזה שלב מתחילה ההתמכרות לעניין?
"אצלי זה קרה כבר בטיסה הראשונה. אחי וגיסתי ידעו שהיה לי חלום להוציא רישיון טיס אז הם עשו לי הפתעה ליום ההולדת- טיסת חוויה בשמי אילת כשמי שישב לידי היה חבר שלהם, גם הוא היה חניך של רוי שהפך לטייס. לדעתי כבר בשלב הזה זה קרה. היה לי ברור שלא אוכל ולא ארצה לעשות בחיים משהו אחר מלבד זה. וכשעזבתי את אילת כדי להתפתח בחוץ כי רציתי להיות דיילת בנתב"ג, הבנתי שהגשמת החלום שלי נמצאת בעצם בבית, באילת, וזה נתן לי את הסימן שאם בית הספר של רוי נמצא באילת- אני צריכה לחזור. ומכאן הדרך כבר הייתה קצרה".
אוטוטו טיסת סולו לגמרי לבד, תוך כדי ניווט לראש פינה. אני מתעלפת רק מהמחשבה. מה איתך?
"ממש לא לחוצה. זו חוויה מאוד משמעותית. סוף סוף לנות בשדה שאני לא מכירה, אזור שאף פעם קודם לכן לא טסתי בו. טיסת ניווט זה משהו שאני מאוד מחכה לו וזה מאוד מסקרן אותי ואני ממש מחכה שזה כבר יקרה".

אגב אומץ, מה ההורים חושבים על זה?
"הם מאוד מאוד תומכים ואמא שמחה בשבילי. סיפרתי לה שאחרי טיסת הסולו הראשונה שופכים עלייך מים. כשחזרתי מהסולו הראשון שלי, מאחר וגם אני לא ידעתי שזה הולך לקרות מראש, היא ראתה שאני רטובה ומיד הבינה, חיבקה אותי והתרגשה מאוד יחד איתי. לשמחתי יש לי בבית מאה אחוז תמיכה וזה מאוד חשוב. אבא שלי עזר לי מרגע שהבין שזה מה שאני רוצה ואמר למה לא? למעשה הוא זה שדחף אותי להגשים את החלום".
רוי: "זה מאוד חשוב שתהיה תמיכה בבית. מדובר בתהליך לא פשוט שאדם עובר לא רק מול המטוס אלא גם מול עצמו. כעיקרון כל אחד יכול לעשות את זה, צריך התמדה ואמונה ובמקרה של ספיר יש את שני הדברים האלו וזה מאוד חשוב".

באמת כל אחד יכול?
ספיר: "ברגע שיש לחניך את הלהט והרצון, לא משנה גם אם בבית הספר הוא היה התלמיד הכי גרוע, כאן הוא יצליח. אמנם הייתי תלמידה טובה בבית הספר, לא חרשנית, אבל הנושאים לא ממש עניינו אותי. כאן זה ללמוד משהו שאתה אוהב ושאתה מחכה לו, ואני יכולה למצוא את עצמי לומדת שעות ארוכות מבלי לשים לב בכלל".

אין הרבה נשים בתחום, למה?
רוי: "מתוך המתעניינים אצלי יש 90 אחוז גברים ורק כ- 10 אחוז נשים. הסטטיסטיקה העולמית מדברת על 6 אחוז נשים בלבד בטייס ובמפתיע לזה, הסיכוי של אשה להתקבל לאייר ליין כזה או אחר הוא פי 3 גבוה יותר משל גבר מהסיבה שרוצים שיותר נשים יטיסו מטוסים".

מה השלבים הבאים בדרך להפוך לטייסת מסחרית בחברת תעופה?
רוי: "אחרי שספיר מסיימת את קורס הטייס הפרטי, היא יכולה לצאת לקורס מסחרי ותוך שנה – שנה וחצי, שוב זה תלוי בקצב שלה, היא יכולה להיות כבר טייסת מסחרית. גם את הקורס המסחרי היא יכולה לעבור אצלנו באילת ולאחריו היא צריכה לעבוד כטייסת מסחרית, בטיסות בשמי אילת למשל, לצבור 300 שעות טיסה מפקד (הטסות עצמאיות) ואת זה עושים בערך תוך כחצי שנה ואז היא כבר יכולה להתחיל לשלוח קורות חיים לחברות תעופה שדורשות את כמות הטיסות האלו כניסיון. בגדול, מי שמתמיד יכול תוך חמש שנים למצוא את עצמו מרגע העלייה הראשונה למטוס כחניך- הופך לטייס לכל דבר באייר ליין".
עד לאן את שואפת להגיע? אני שואלת את ספיר שמחייכת בגדול ועונה: "עד הסוף. אני מאמינה שלא אעצור וגם אצליח, עד לשלב בו אהייה טייסת לכל דבר בחברת תעופה. בעבר הלא ממש רחוק להיות טייס או טייסת זה היה וואו, מהו שנראה מאוד רחוק. היום זה כאן, מתחת לאף שלנו, לגמרי נגיש מכל הבחינות. ברגע שזה מוטמע בבן אדם, זה בכלל לא מפחיד. אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר חוץ מזה. אני קמה עם זה, הולכת לישון עם זה ולגמרי מאושרת. אז אם את שואלת- אין ספק שאלך עם זה הכי רחוק שאפשר".

וכשזה יהפוך לעבודה, זה לא יהרוס לדעתך את הכייף?
"אני חושבת שכשאת עובדת במה שאת אוהבת זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך. מה יכול להיות נהדר יותר מאשר שמשלמים לך לעשות בכל יום מחדש את מה שאת הכי אוהבת? לא הרבה יכולים לומר שהם עובדים במה שהם באמת אוהבים ואני רוצה את זה. אני לגמרי יכולה לומר שאני בתחילת הגשמת החלום שלי".

מסר לנשים אחרות?
"אז זהו שכל נושא התעופה הוא לגמרי לא מגדרי. לא אמור להיות כאן הבדל בין נשים לגברים. אין שום הבדל כי בפועל ידע זה ידע. המסר שלי לכל אחד הוא פשוט ללכת אחרי התחושות ואחרי החלום. זה בהישג יד ולא דבר כל כך גדול ומאיים כמו שאנשים נוטים לחשוב בטעות גם היום. הרבה לפנינו עשו את זה וגם הרבה אחרינו עוד יעשו את זה".

היעד הגדול שלך?
"כל מקום שהוא השמיים".
“מתוך המתעניינים אצלי יש 90 אחוז גברים ורק כ- 10 אחוז לאשה יש סיכוי של פי 3 להתקבל לחברת תעופה. עם רוי ריטר (ימני)


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש