פרסומת
דלג

מסע אל העבר

מאת: אביבה דקל ● 6/11/2019 08:38 ● מה נשמע 625
את פרויקט המסעות לפולין והביקורים במחנות ההשמדה החלה מירהל'ה הראל לפני שלושים שנה, עם יציאתה של משלחת התלמידים הראשונה למסע בשנת 1989 ● המשלחת מנתה אז שבעה תלמידים והיום יוצאים למסע מעל 300 תלמידים מבתי הספר התיכוניים באילת ● ב- 15 השנים האחרונות מוציאה מירל'ה גם משלחות של מבוגרים לאדמת פולין, אלא שהשנה זה היה משהו אחר, מרגש יותר, נוגע יותר ● ככה זה כששתי המשלחות - הנוער והבוגרים נשקו זה לזו
מסע אל העבר

צילום : קרין נווה

במשך כל השנים משקיעה מירהל'ה הראל, אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה את כל כולה במשלחות לפולין שהיא מנצחת עליהן. אם בתחילת הדרך היו אלו משלחות בני הנוער, הרי שב – 15 השנים האחרונות היא מובילה משלחות של מבוגרים לאדמת פולין, משלחות בהם עומדים המבוגרים לא רק על האסון הגדול שפקד את העם היהודי, אלא גם מבינים מקרוב את השמדת התרבות ההיא. לא בכדי רואה מירל'ה במשלחות אלו שלה שליחות עליונה.
"אני מאמינה שכל אדם באשר הוא אדם, בין אם הוא יהודי או לא, גם נוער וגם בוגרים, צריכים לעבור את המסלול הזה", אומרת מירהל'ה רגע אחרי שמשלחת הבוגרים בניצוחה חזרה מאדמת פולין. "להבין ולראות מקרוב, מעבר לאסון הנורא שפקד את העם היהודי, איך התרבות העשירה והמדהימה של יהדות פולין, תרבות שמשך קרוב לאלף שנים השפיעה על תרבות עמי אירופה, נמחקה באכזריות בלתי נתפשת". על הצוות הקבוע המלווה את מסעות הבוגרים לפולין וחווה בכל פעם את החוויה מחדש נמנה אהוד כהן, מדריך לפולין המלווה לצידה את הקבוצות מאז המסע הראשון בהובלתה. "הוא מאמין כמוני בחשיבות העליונה של מסעות אלה", אומרת מירל'ה. "אני מאמינה שאנשים שיעברו את המסלול הזה יבחרו להיות אנשים טובים יותר".


איך בונים קבוצה לסיור בפולין?
"בעוד שקבוצות הנוער נשלחות על ידי בתי הספר ועבודת ההרכבה של הקבוצה מוטלת על המחנכים, להרכיב קבוצות מבוגרים זו משימה קשה במיוחד. 
בדרך כלל זו תהיה קבוצה לא הומוגנית שיש לבנות לה חוט מקשר, לערוך הכנה מדוקדקת ולחבר בין החברים חיבור כזה שהופך בסיום המסע לחיבור משפחתי וחברי מיוחד במינו".

 

“מעמד מרגש שבא לומר - אנחנו פה”

 

לטוס מהבית


בניגוד לשנים הקודמות, בהן נסעו הקבוצות באוטובוסים לשדה התעופה בן גוריון ובהמשך לשדה התעופה עובדה, ומשם עלו הצעירים על מטוסים, השנה פעלה מנהלת פולין האילתית, בראשותו של משה סעדון, הפועלת בהתנדבות לקידום נושא המסעות לפולין יחד עם ראש העירייה, חכרה שני מטוסים שהטיסו את משלחות בני הנוער ישירות משדה התעופה רמון באילת לורשה. מאחר ומשלחת בני הנוער כללה 300 תלמידים, עדיין נותרו מקומות פנויים במטוס, מה עשו המארגנים? פנו למירל'ה לארגן קבוצת בוגרים שתוכל ליהנות מהסדר הטיסה שלא זו בלבד הפכה את ההגעה לפולין לנוחה וקלה בהרבה אלא שהמבוגרים טסו הפעם עם הצעירים הלוך ושוב. אמנם על אדמת פולין התנהלו שתי הקבוצות במסלולים שונים, ועדיין היה בסידור הזה משהו מרגש מהרגיל. "ומאחר שמבחינתי נושא זה של מסעות לפולין הוא שליחות, הרמתי ללא היסוס את הכפפה, אירגנתי קבוצה של שלושים מבוגרים ויצאנו לדרך", מספרת מירל'ה.

והקבוצה הייתה הומוגנית?
"כלל לא. היו בה אנשים בכל הגילים ולא היה בין חברי הקבוצה חוט מקשר, למעט הרצון להשתתף במסע. אבל תוך כדי מסע הפכה הקבוצה למשפחה אחת חמה ומלוכדת. היו בקבוצה תשע אחיות, חלקן מבית החולים וחלקן אחיות בריאות הציבור, היו זוגות, היה אב עם בנו הצעיר ואם עם בתה, אנשים שלא היה ביניהם כל קשר, שנפגשו במסע לראשונה בחייהם, ונוצרו שם חברויות לחיים. האווירה בקבוצה לאורך כל המסע היתה מדהימה וההתרגשות בכל פעם שהגענו לאחד מאתרי ההשמדה -טרבלינקה, מיידאנק, אושויץ, בירקנאו ופלשוב, היתה עצומה".
מפגש מרגש במיוחד נרשם כאשר משלחת הבוגרים חברה לטקס העירוני בו השתתפו כל משלחות הנוער מאילת. השילוב הבין דורי היה לסמל המשכיות. הטקס המרשים והמרגש נערך במחנה פלשוב.
"תוך כדי הליכה שהיא לא קלה כלל וכלל, פיזית וגם נפשית, אני שומעת מחברי הקבוצה שהם עוברים מסע שהוא מסע אל נבכי הנפש שלהם, המאפשר להם להתבונן לתוך עצמם ולקבל פרופורציות ותובנות על החיים." מספרת מירהל'ה. "המסע הזה היה סוג של הגשמת חלום של רבים מחברי הקבוצה, שלא התאפשר להם לערוך מסע כזה קודם מכל מיני סיבות, וכששמעו על התארגנות לקראת יציאה למסע, הם נרשמו ללא היסוס. היו ביניהם אנשים שאין להם קשר לשואה ומשפחותיהם לא נפגעו, היו כאלה שנולדו בתום המלחמה על אדמת פולין ותמיד רצו לדעת מה קרה שם בדיוק".

איך מכינים את האנשים לפני המסע? 
"לפני המסע עוברים המשתתפים שלושה או ארבעה מפגשים של הכנה לקראת היציאה למסע, בדגש כי זה איננו טיול! זהו מסע רגלי, נפשי וערכי. המפגשים הם חלק חשוב מאוד מהמסע עצמו". במפגשים אלה  מביאה מירל'ה עדויות של שורדי שואה שעשו בחירות גורליות גם בימים החשוכים ביותר, בחירות שהובילו לחיים. כל משתתף בוחר לייצג אחד מהם ונושא בעת הביקור באתרי ההשמדה תג שם של שורד שואה, או של מישהו שנכחד בשואה שאת סיפורו הוא מכיר. 
"זהו מעמד מרגש במיוחד שבא לומר- "אנחנו פה למרות הכל"!  תוך כדי המסע מתקיים מפגש אינטימי של חברי המשלחת לאחר  ארוחת הערב של ערב שבת. חברי המשלחת קיבלו מכתב אישי מנציגי תלמידי שכבה י' בבית הספר בגין- זהו הצעד הראשון של התלמידים הללו לקראת היציאה שלהם למסע לפולין. כמו כן קיבלו כל חברי המשלחת בהפתעה גדולה מכתבים אישיים מהבית.
היו הרבה דמעות והתרגשות גדולה בזמן קריאת המכתבים והרבה חומר למחשבה". 

מה חשוב לך יותר מכל במסעות אלה?
"החלק המשמעותי ביותר לדעתי הוא מה שאדם לוקח אתו אחרי מסע כזה. ההחלטה לשמר את זיכרון השואה, להבין מה הרוע והשנאה מביאים איתם, להיות אנשים טובים יותר. אחרי כל מסע אני מקבלת מכתבים מהמשתתפים שמספרים על מה שחוו וממכתבים אלה אני מבינה שמבחינתם המסע שעברו לא נגמר והוא יישאר בזיכרונם תמיד.  וזה הרי מה שחשוב -  לזכור ולעולם לא לשכוח".

 

מאילת לפולין - המשלחת הבוגרת

 

וכך מסכמים כמה מחברי המשלחת בכמה מילים את שחוו:


גילה עדה: "מי שלא היה, לא ידע"!
ניסים ממן: "יצאתי למסע עם 1000 שאלות ואני חוזר עם 2000 שאלות שאין להן מענה ... מקווה שנהיה גשר להמשך העברת מורשת השואה לדורות הבאים".
שרה גרנות: "מילים לא יוכלו להביע את תחושתי בסיומו של מסע זה לפולין. הגשמת לי חלום... המסע הזה הוא אחת החוויות המשמעותיות בחיי. הגעתי למסע "עם תרמיל זיכרונות" כפי שכתב ק. צטניק, והכל הפך למוחשי יותר וקרוב יותר לסיפורים מבית הורי..."
רינה משה: "לעיתים צריך משהו מעצים, שונה ורחוק כדי שנחשוב על החיים באמת. כאן במסע הזה נולדו המון תובנות..."
קרין רווה: "תודה ענקית שהגשמת לי חלום וסגרת לי מעגל שכל כך חיכיתי לו, מגיל 18".
רחלי פלס: "המסע לפולין היה בבחינת "המתנה" הגדולה ביותר שנתתי לעצמי. תודה שאפשרתם לי לעבור את המסע למרות הקושי הפיסי, עם קבוצה שהפגינה חברות למופת".

"תגובות כאלה", מבהירה מירל'ה, "שמגיעות אלי בסופו של מסע, מוכיחות לי כי הצלחתי במשימה. אנשים לא ישכחו את המסע לעברה של יהדות פולין שהשתתפו בו ויעודדו עוד אנשים להשתתף במסעות כאלה לראות, לזכור ולא לשכוח". 
 


חדשות אילת - ערב ערב באילת    

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש